תוצאות ראשוניות בנבדקים עם פוסט-טראומה: טיפול מוחי לא פולשני הפחית זיכרונות טראומטיים

פוסט־טראומה משפיעה על מיליוני אנשים בעולם – חיילים, נפגעי טרור, תאונות דרכים ואלימות. על אף התקדמות בטיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים, רק כ־50% מהמטופלים מגיבים היטב לטיפולים הקיימים, וזיכרונות חודרניים ממשיכים ללוות רבים מהם שנים לאחר האירוע. הזיכרונות הללו אינם "רק" מחשבות – הם חוויה חיה, מוחשית, שמפעילה מחדש את הגוף והרגש כאילו האירוע הקשה מתרחש שוב.

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת תל אביב מציג גישה חדשנית לטיפול בפוסט־טראומה (PTSD) ומעורר עניין רב במיוחד על רקע העלייה החדה במספר המתמודדים עם התסמונת בעקבות מלחמת חרבות ברזל ואירועי 7 באוקטובר. לפי ממצאים ראשוניים של המחקר, טיפול באמצעות גירוי מוחי לא פולשני הצליח להפחית באופן משמעותי זיכרונות חודרניים, כמו פלאשבקים ומחשבות פולשניות, הנחשבים לאחד הסימפטומים הקשים והעמידים ביותר לטיפול.

המחקר נערך במעבדה של פרופ' ניצן צנזור מבית הספר סגול למדעי המוח ובית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בהובלת הדוקטורנט אור דזציו ובשיתוף פעולה עם המעבדות של פרופ' יאיר בר־חיים ופרופ' עידו תבור. צוות המחקר כלל את נוגה יאיר, נוגה מנדלוביץ', ד"ר ניב טיק, את ד"ר חגי שרון מביה"ח איכילוב, ואת פרופ' דניאל פיין מהמכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH) בארה״ב. המחקר פורסם בכתב העת המדעי Brain Stimulation.

להשפיע על האופן שבו הזיכרון מתקבע מחדש במוח

החוקרים התמקדו בהיפוקמפוס – אזור עמוק במוח שאחראי על עיבוד, אחסון ושליפה של זיכרונות. מאחר שגירוי ישיר של אזורים עמוקים במוח מחייב התערבות פולשנית, נעשה שימוש בשיטה עקיפה ומתוחכמת: זיהוי אזורים שטחיים במוח שמחוברים תפקודית להיפוקמפוס, וגירוי שלהם באמצעות גירוי מגנטי מוחי (TMS). מיקום הגירוי נקבע באופן אישי לכל משתתף באמצעות סריקות ,fMRI מה שהפך את הטיפול למותאם אישית.

במחקר הראשוני השתתפו עשרה מבוגרים עם PTSD שעברו חמישה טיפולים שבועיים. בכל מפגש הופעל תחילה הזיכרון הטראומטי, ולאחר מכן ניתן הגירוי המוחי – בדיוק בשלב שבו הזיכרון נמצא במצב "גמיש" ופתוח לשינוי, במסגרת תהליך המכונה רה־קונסולידציה. מטרת החוקרים הייתה להשפיע על האופן שבו הזיכרון מתקבע מחדש במוח, ובכך להקל על הסימפטומים של הפוסט-טראומה.

התוצאות הראו ירידה חדה בחומרת תסמיני הפוסט־טראומה, ובעיקר בתדירות ובעוצמה של הזיכרונות החודרניים. כל המשתתפים הראו שיפור עקבי. במקביל, הדמיות מוח הראו ירידה בקישוריות בין ההיפוקמפוס לאזורי הגירוי – עדות לכך שהשינוי אינו רק סובייקטיבי, אלא משקף שינוי ממשי בפעילות המוח.

חשיבות מיוחדת על רקע אירועי 7 באוקטובר

לממצאים חשיבות מיוחדת עבור חיילי צה״ל, אנשי כוחות הביטחון, אזרחים שנחשפו לאירועי הטרור ב־7 באוקטובר, שורדי הטבח ונפגעי הירי והחטיפות – אוכלוסיות שבהן שיעור הפוסט־טראומה צפוי להיות גבוה במיוחד. רבים מהם מדווחים על זיכרונות חודרניים עזים, גם חודשים לאחר האירועים. האפשרות לפתח טיפול קצר, לא פולשני, שמכוון ישירות למנגנון הזיכרון הטראומטי – עשויה להפוך לכלי משמעותי במערך השיקום הלאומי.

לדברי החוקרים, מדובר במחקר ראשוני בקבוצה קטנה וללא קבוצת ביקורת, אך כזה שמציג הוכחת היתכנות ברורה. כעת נדרשים ניסויים קליניים רחבים ומבוקרים כדי לבחון את יעילות השיטה לאורך זמן. אם הממצאים יאוששו, ייתכן שמדובר בשינוי כיוון מהותי באופן שבו מטפלים בזיכרון טראומטי – לא רק בהשלכות הרגשיות שלו, אלא בשורש העצבּי עצמו.

פרופ' ניצן צנזור מסכם: "הממצאים הראשוניים מצביעים על שינוי תפיסתי באופן שבו ניתן לגשת לטיפול בפוסט־טראומה. אנחנו מנסים כאן להתערב באופן ממוקד במנגנון המוחי של הזיכרון עצמו – בזמן שבו הוא 'נפתח' מחדש וניתן לשינוי. העובדה שראינו ירידה עקבית בזיכרונות החודרניים אצל כל המשתתפים, לצד שינוי מדיד בפעילות המוח, היא מעודדת מאוד. חשוב לי להדגיש שמדובר בתוצאות ראשוניות ביותר. יחד עם זאת, במיוחד על רקע המציאות הישראלית הנוכחית, אנחנו מקווים שהמשך המחקר הקליני המלא יאפשר בעתיד לפתח טיפול לא פולשני ונגיש, שיסייע לחיילים ולאזרחים רבים לחזור לחיים תפקודיים ללא פלישה מתמדת של הטראומה".