האנטישמיות לא נסוגה באמת: דו"ח האנטישמיות לשנת 2024 של אוניברסיטת תל אביב מציג מציאות עולמית מטרידה

"האמת העצובה היא שהאנטישמיות הרימה את ראשה ברגע שבו מדינת היהודים נראתה חלשה מתמיד ותחת איום קיומי"

דו"ח האנטישמיות השנתי של אוניברסיטת תל אביב לשנת 2024, המתפרסם ערב יום השואה, מפריך את הדעה הרווחת כי העלייה באנטישמיות נובעת מהתמשכות הלחימה בעזה. על פי הדו"ח, שנכתב על ידי חוקרי האוניברסיטה במרכז לחקר יהדות אירופה בימינו ומכון ארווין קוטלר לדמוקרטיה, לזכויות אדם ולצדק, שיא גל האנטישמיות התרחש דווקא מיד לאחר מתקפת 7 באוקטובר. לדברי עורכו הראשי של הדו"ח, פרופ' אוריה שביט, "בכל העולם רמות האנטישמיות נותרו גבוהות משמעותית לעומת התקופה שלפני מתקפת 7 באוקטובר. השיא במספר התקריות היה באוקטובר-דצמבר 2023 וכמעט בכל מקום תועדה כעבור שנה ירידה חדה בהיקף התקריות. האמת העצובה היא שהאנטישמיות הרימה את ראשה ברגע שבו מדינת היהודים נראתה חלשה מתמיד ותחת איום קיומי".

מאז חלה ירידה בהיקף התקריות, אך הנתונים נותרו גבוהים בהרבה מהשנים שקדמו. הדו"ח כולל 160 עמודים ובהכנתו השתתפו 11 חוקרים. הוא רואה אור זה חצי יובל, ונחשב למסמך המצוטט והסמכותי ביותר מסוגו.

מפת האנטישמיות: עלייה דרמטית באוסטרליה, החמרה גם בארה"ב, איטליה, קנדה ודרום אמריקה

בין הממצאים הבולטים שעולים מהדו"ח:

• אוסטרליה, שבעבר נחשבה סובלנית, רשמה זינוק מדאיג במיוחד – מ־1,200 תקריות ב־2023 ל־1,713 ב־2024.
• איטליה הכפילה כמעט את מספר התקריות – מ־454 ל־877.
• ארה"ב רשמה עלייה מתונה, אך עקבית, עם עלייה בנתוני ניו יורק, שיקגו, אוסטין ודנוור.
• קנדה שוברת שיא של כל הזמנים עם למעלה מ־6,000 תקריות.
• גם ארגנטינה, ברזיל, ספרד ושווייץ חוו עליות מטרידות.
• מנגד, בגרמניה, צרפת ובריטניה חלה ירידה מסוימת – אך המספרים עדיין גבוהים משמעותית לעומת 2022.

פחות מ-10% מהתלונות מובילות למעצר או להגשת כתב אישום

ממצאים מדאיגים במיוחד עולים מהניתוח של רשויות אכיפת החוק בארה"ב, קנדה ובריטניה: רק חלק מזערי מהתלונות מתורגמות למעשים של ממש. ד"ר קרל יונקר, חוקר בכיר ב"מרכז לחקר יהדות אירופה בימינו" והמנהל האקדמי של "מכון ארווין קוטלר": "יש קשיים אובייקטיביים ייחודיים באיתור מבצעים של פשעי שנאה. במקרים של תקריות שאינן כוללות תקיפה פיזית, אחת הבעיות היא היעדר ראיות פורנזיות. אתגר ייחודי ביחס לחלק מהתקריות האנטישמיות הוא שהתוקפים משתמשים בביטויים שנדרשת הכרה עמוקה של השיח האנטישמי כדי להבין את כוונתם האמיתית. ובכל זאת – אפשר לעשות הרבה יותר, אם רק רוצים. חינוך וחקיקה ללא אכיפה הם חסרי משמעות. המאבק באנטישמיות זקוק לנחישות של כוחות המשטרה והתביעה, לא להצהרות פומפוזיות ולטקסי פרסים גרוטסקיים עם כוכבים הוליוודיים".

הספר של סינוואר, הגרפיטי בדרום אפריקה וההפגנה בקמפוס

הדו"ח השנתי בחן השנה את ההקשרים התרבותיים, הנפשיים והפוליטיים שמעצבים את גל האנטישמיות העולמי. במרכז הדו"ח עומד פרויקט העדויות "זה קרה יום אחד", שמעניק קול לאנשים שהותקפו רק בשל יהדותם – בארה"ב, קנדה, בריטניה ודרום אפריקה. העדויות כוללות הצתה של בית כנסת, כתובות גרפיטי עם צלבי קרס, תקיפות פיזיות ומילוליות, ואף מקרים שהוגדרו כ"פעוטים" אך טלטלו את תחושת הביטחון של הקורבנות. מטרת הפרויקט, לדברי עורך התוכן נח אברהמס, היא להמחיש שגם תקריות "שוליות" לכאורה גובות מחיר רגשי עמוק ופוגעות בזכויות יסוד כמו שוויון, חירות וכבוד.

במקביל, הדו"ח בוחן את המרחב האידאולוגי והתקשורתי שבו מתפתחת אנטישמיות חדשה. בין היתר, הוא מנתח לעומק את הרומן "הקוץ והציפורן", אותו כתב יחיא סינוואר – ראש החמאס בעזה – במהלך מאסרו בישראל. הרומן, שמופץ לאחרונה גם במדינות מערביות, שזור בתיאורים אנטישמיים קשים, מטיף לשנאת יהודים על רקע דתי ומתנגד באופן מובהק לכל הסכם שלום. הדו"ח מזהיר מהשפעתם ההולכת וגוברת של טקסטים כאלה בשיח הציבורי העולמי.

בנוסף, נבחנים ערוצי הפצת שנאה עכשוויים: תעמולה אנטישמית שיוצאת מפקיסטאן ומשולבת לעיתים ברטוריקה אנטי-הינדית, עלייתם של פוליטיקאים אנטישמיים בליטא, יחס בעייתי לשואה במערכת החינוך בהולנד, והאופן שבו עיתונות סטודנטים בארה"ב מסקרת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני תוך שימוש ברטוריקה אנטי-יהודית מובהקת. לבסוף, מציג הדו"ח רב-שיח ביקורתי של מומחים מתחומים שונים, שבוחן האם סרטים פופולריים על השואה כמו רשימת שינדלר, החיים יפים ו-הברוטליסט מצליחים להעביר את זוועות התקופה – או שמא הם מנרמלים, מצנזרים או מציפים רגש על חשבון דיוק היסטורי.

"יש צורך דחוף לקבוע אמות מידה ברורות בנוגע ליחסה של ישראל ושל ארגונים יהודיים למפלגות ולמנהיגים בעלי עבר אנטישמי"

כיצד צריכה ישראל להתמודד עם מפלגות קיצון אנטישמיות?

אחד הנושאים הנפיצים שאליהם מתייחס הדו"ח הוא הסערה שפרצה במארס 2024, בעקבות החלטת מנהיגים יהודים בכירים באירופה להחרים כנס שארגן משרד התפוצות, לאחר שנודע כי הוזמנו אליו גם מנהיגים של מפלגות ימין קיצוני בעלי עבר אנטישמי. פרופ' שביט אינו חוסך בביקורת: "משרד התפוצות מיותר. השר העומד בראשו חסר ניסיון, רגישות או עומק היסטורי, ומנהיגים יהודים עושים בתבונה כשהם שומרים ממנו מרחק". עם זאת, שביט מדגיש כי אין להסתפק בהתרחקות טקטית בלבד – אלא לגבש מדיניות עקבית ושקופה: "יש צורך דחוף לקבוע אמות מידה ברורות בנוגע ליחסה של ישראל ושל ארגונים יהודיים למפלגות ולמנהיגים בעלי עבר אנטישמי".

הדו"ח מציע שני קריטריונים עיקריים לשם כך: הוצאה מיידית של כל פעיל – גם אם זוטר – שהתבטא באנטישמיות או בגזענות, כל עוד לא חזר בו בצורה מפורשת, והתנערות פומבית וחד-משמעית מכל נרטיב אנטישמי או גזעני, והוכחת מחויבות לאורך זמן – לפחות שתי מערכות בחירות.

גישה זו, לטענת עורכי הדו"ח, מאזנת בין עקרונות מוסריים לבין האפשרות לשינוי אמיתי מצד גורמים שבעבר הרחוק נקטו בעמדות אנטישמיות, אך ייתכן שבוחנים כיום מסלול אחר.